<h1>ארחות חיים הלכ' טרפות סימן ל"ו</h1>
<h2>דף מה.</h2>
פסוקה כיצד. שני מינין בפסוקין. חוט השדרה שנפסקה וגרגרת שנפסקה. גרגרת שנפסק [רוב] חללה במקום הראוי לשחיטה הרי זו נבלה. וכן אם נקבה [כאיסר. ניקבה נקבים קטנים אם] נקבים שאין בהן חסרון מצטרפין לרובה ואם הם נקבים שיש בהן חסרון מצטרפין לכאיסר. וכן אם נטלה ממנה רצועה מצטרפת לכאיסר. ובעוף כל שאלו מקפל הרצועה או הנקבים שיש בהן חסרון ומניחן על פי הקנה אם חופה רוב הקנה נבלה ואם לאו כשרה. וכתב הר' יהונתן הכהן ז"ל דאם נחסרה הגרגרת בעוף לא נשער בכאיסור אלא אזלינן בתר רובה כמו בנקבה כגפה ולא כן דעת ר"ח ושאר הפוסקים ז"ל.
נקבה הגרגרת נקב מפולש משני צדדיה כדי שיכניס איסר לרחבו נבלה. נסדקה לארכה אפילו לא נשתייר בה מן המקום הראוי לשחיטה אלא משהו למעלה ומשהו למטה כשרה וכן נמי פסק הרשב"א ז"ל.
<h2>דף מה:</h2>
חוט השדרה שנפסק טרפה פי' העור החופה את המוח ואם נפסק רוב הקפו טרפה. והרשב"א פסק רוב חללה. אבל אם נקב או נסדק לאורכו מותרת. וכן אם נשברה השדרה ולא נפסק החוט שלה או אפילו נתמעך המוח שבתוך החוט ונתנדנד הואיל ועורו קיים מותרת. הומרך המוח ונשפך כמים או שנמס כדונג עד שימצא החוט כשמעמידו אינו עומד או שאינו יכול לעמוד מפני כבדו אסורה.
<h2>דף נ.</h2>
גרגרת שנקבה ואין ידוע אם קודם שחיטה נקבה או לאחר שחיטה נוקבין אותה [עתה] במקום אחר ומדמין הנקב לנקב אם נדמה לו מותרת ואין מדמין אלא מחוליא לחוליא מגדולה לגדולה ומקטנה לקטנה ולא מקטנה לגדולה. שכל הקנה חוליות חוליות הוא ובין כל חוליא וחוליא חוליא אחת קטנה משתיהן.
<h2>דף נד.</h2>
בהמה שניטלה האם שלה והיא בית הרחם מותרת ובשל עוף יש אומרין שהוא טרפה ויש מתירין כאן וכאן וכתב הרשב"א ז"ל ולזה הדעת נוטה.
<h2>דף נה.</h2>
כתב אדוני זקני הר' דוד הכהן בן הר' יצחק הכהן ז"ל בהלכות טרפות שחבר מעשה היה בעיר נרבונה בבהמה שלקתה בכוליא אחת והיתה מקצת הכוליא כבשר המת והיה מגיע הלקות עד מקום חריץ מיהו לא הגיע אל הלובן שהוא מקום חריץ עצמו דהיינו לובן שבתוך הכוליא והסכימו כל חכמי העיר והתירוה משום דאמרינן (חולין נ"ה ע"א) והוא דמטי לקותא למקום חריץ משמע שבמקום חריץ עצמו דהיינו לובן שבתוך הכוליא יגיע הלקות וכל היכא דלא מטי ללובן גופיה כשרה. וכן כתב הראב"ד ז"ל וז"ל הגיע חולי זה עד הלובן שבתוך הכוליא [כשרה] וכזה המעשה אשר כתבנו שבא בעיר נרבונא עכ"ל וכן נמי כתב הרשב"א ז"ל וביאר ומקום חריץ היכן. לובן שתחת המתנים שנכנס בתוך הכוליא ע"כ. וכן אם נמצאו בכוליא מים עכורים או סרוחים או ליחה אע"פ שאינה סרוחה טרפה. וכתבו הגאונים ז"ל שאם נמצא בכליות דם שאין זה לקות וכשרה. מעשה היה בעיר מונפשליר שנמצאת כוליא מלאה אבנים קטנים מבית ומחוץ והם לבנים ובמקום חריץ היא בריאה והאבנים עד מקום חריץ והכשירוה החכמים משום דגרסינן במקום חריץ ופי' במקום חריץ דוקא ולא אמרינן עד מקום חריץ וכן נמי מצאתי בתשובת שאלה שהשיב הר' משה ב"ר יהודה ז"ל.
לקתה בכוליא עד שנעשתה כבשר המת שהבאיש שאם תאחזם במקצתו יתמסמס ויפול טרפה וה"ה לכל אבר שנטילתו או נקיבתו או חסרתו פוסלתו הלקות גם כן פוסלתו ואם הגיע חולי זה עד הלובן שבכוליא טרפה ולקתה בכוליא אחת וכל שכן בשתים טרפה.
<h2>דף נה:</h2>
בהמה שנטלו הכליות שלה מותרת וכן אם נבראת בכוליא אחת או בשלש כוליות וכן אם נמצאת הכוליא נקובה. ואע"פ שאם נטלה הכוליא שהיא מותרת הקטינה [בדקה עד כפול ובגסה עד כענבה טרפה. ופירוש הראב"ד ז"ל דדוקא הקטינה] כוליא מחמת חולי אבל אם [היא] קטנה מתחלת ברייתה מותרת שאין זה לקותא והוכיח זה מדקאמרינן הקטינה דמשמע שהיתה גדולה מקודם לכן. וכיצד בודקין אותה אם תחלת ברייתה כן אם לאו בודקין את מקומה אם הוא כלו מלא ואין שם חלל סביבותיה ולא ריקות כלל אז ניכר שכך היתה ברייתה וכשרה. ואם נמצא שם חלל באמת הקטינה ואסורה ולפי דעתו הוצרכנו לבאר שנטלו הכליות שאמרנו דכשרה ר"ל שנבראת כך חסרת הכליות שאם ניטלו על ידי חולי כיון שהקטינה לפחות מכשיעור כבר נאסרה ואיך תחזור להכשירה כשגמרו לכלות ולהמק ולפי זה צריך לבדוק את מקומן ולראות אם הכיס שלהן מלא (חלל) [חלב] ואין שם כי אם חוטין בלבד אז ניכר שזה תחלת בריתה וכשרה ואם נמצא שם חלל ומקום ריקן ניכר שהיו לה כליות אלא שנמוקו וטרפה. והרשב"א ז"ל מכשיר אפילו נקבה על מקום חריץ או נתחכה.
